הגיגים בלירה

לאור התקופה האחרונה חיי ניצבים מול שינוי, שינוי בתחושה ובהבנתם. בניסיוני לתת פשר לשינויים הנני מנסה להבין את מהות השינוי בחיים. פילוסופים רבים מיוון העתיקה עד סין הרחוקה בימי קדם חשו ונקסמו לטוב ולרע את התנועה בחיים הן הפננימיים והן החיצוניים.

חיי בתל אביב העיר שבאמת לא נחה (ניו יורק הולכת לישון הכי מאוחר ב1 בלילה האמריקאים אוהבים ללכת לישון) גדושים בתנועה סואנת הן של כלי תחבורה, והן תנועה מחשבתית. העיר הגדולה זו יצירה אנושית תמוהה ביותר בעיני, העיר יוצרת ניכור במרחב הציבורי, אני מוצא את עצמי שובר את הניכור ולוקח את ה עיר והמתרחש בה באופ אישי כדי שבאמת ארגיש שזההבית שלי. אני אוסיף שאני אוהב את הבית שלי והעיר בה אני חיי. העיר היא מופלאה בעיני בתרבותה ותנועתה, אך תנועה זו יוצרת מעיין פרדוקס. השינוי והגירויי המתמיד מטילים תחושת מרדף, ובמקום שאני אלך למחוז חפצי במובן המטאפורי והפיזי, אני מוצא את עצמי כלוא בתוך התנועה המהירה ואני מרגיש שאני רץ בתוך המרדף של העיר, למרות שלא תמיד אני יודע לאן אני רץ.

על מנת ליישב את דעתי פניתי ללאו דזה שאומר ש"תנועת הדרך בכיוון ההפוך". מה הוא פשר הדרך ? הדרך עבורי זה החיים עצמם ומהלכם,  אז מהלך חיי בתל אביב הוא  מרדף ומרוצה ליעד לא ידוע. מה פירוש הכיוון ההפוך אז אם אני מרגיש במרוצה לכיוון אחד לרוץ לכיוון ההפוך?! לעניות דעתי אין זה הכוונה, אלא שינוי תשתיתי של מהות הכיוון התפיסה . מהות תפיסה זו לדעתי נובעת מתוך שאיפתו של לאו דזה להרמוניה, לאו דזה בטענתו מניח הנחת יסוד משמעותית בעלת אמרה קשה מאוד אודות האדם. הרי אם אנו שואפים להרמוניה ואני צריך ללכת לכיוון ההפוך משמע שאנחנו לא פועלים להרמוניה באופן טבעי ואנו, צריכים לחדול וחפש את הדרך בכיוון ההפוך.

אם אגזור תובנה זו על חיי אני צריך להפסיק את המרדף העירוני נפשי ולהתהלך במרוגע ובשלווה. יופי איזה יופי של הבחנה, אך מילים לחוד מעשים לחוד. התודעה שלי לגמרי נצרכת בהלך החיים היומיומי העירוני וחדרה מבעד לשד עצמותי ואל נפשי.  מה מונע ממני את המרגוע והשלווה, המונע ממני את המרגוע הנ"ל הוא עצמי הוא ההבחנה שלי כלפי חוץ אני מסתכל החוצה ומשווה את עצמי לחוץ ורואה חוסר הלימה, ואני נכנס לאקסטזה של חיי. איזה כוח מדהים הוא חווית החיים מן הפנים אל החוץ ולא חוץ אל הפנים. לכאורה תפיסה זו היינה ברורה אך כמה מאיתנו באמת על בסיס קבוע מכוננים את חייהם מנפשם ולא נפשם המתכונן מעולמם החיוצוני, אין אני רואה בכינון זה אדישות וניתוק מהעולם, להיפך חיבור תודעתי-תשתיתי לתפיסת חיינו. מתוך שלווה זו נובעת זהותינו ומהותינו ולא תחת הרעש החיצוני בו אנו מגיבים לעולם, איזה היבדל ניכר יש בין השתיים.

לאחרונה אני מרגיש כאילו אני חווה גיל התבגרות שני ומאוחר, לרוב בימי התיכון נעמדים אנו בפני שאלות ותפיסתו שונות לגבי העולם. אני הייתי שרוי בתוך הפרדיגמה של חיי חוץ פנימה ולא פנים החוצה. האתגר שלי כעת הוא לשמר את התפיסה ואוכל להביא את עצמי לידי ביטוי באופן האופטימלי ביותר וזה יקרה, אך ורק ע"י הרוגע והשלווה הפנימית.

סרן קירקגור אבי האקסטנציאליזם הבלגי מציע בספרו מה יגידו שושני השדה את מקור הדאגה שהוא עבורי החוסר שקט והמרדף בחיים ההשוואה מן החוץ אל הפנים. קירקגור אומר שאנו דואגים לחיינו ואנו רוצים וודאות ע"י אותה השוואה ואין אנו יכולים להעיד דבר מתוך אינדוקציה אנושית שקרית זו, הרי זו אין לה שום עוגן במציאות הרי כל אדם הוא עולם ומלאו ולכל אחד לדרך יחודית משלו לדידי. קירקגור מצביע על שושני השדה אין הם משווים את עצמם לשושנים אחרים מי יפה יותר או גדול יותר הם מי שהם וזה מספיק ואחלה וכמו כן ילדים קטנים עד שהם מתקלקלים לשיטתו. לפי קירקגור בבחירתו של היחיד לוותר על הדאגה אותו חלל עצום מימדים מתמלא באמונה באל.

לכל האתאיסטים למינהם שיתבאסו מאמונה ובפרט אמונה באל אני אציע ההצעה למה זה אלוהים עבורי ולמה זה לא מדכא, אלא עוד יותר בעלמשמעות ומעניק עוצמה. אני חושב שתפיסתו של שפינוזה שאלוהים הוא הטבע  ואנו יכולים להכיר רק שתי תארים מתוך אין סוף של מחשבה-רוח והתפשטות– תפיסת מקום בחלל ולאלו יש אופנים שהם התבטאות של האל- טבע האחד הכול זה אלוהים ואלוהים הוא הכול. אז מוחלפת האמונה בכל בטבע, באלוהים, בחיים, בעצמי, באחרים בכל. הרי אין לנו וודאות לכלום חוץ מזה שהחיים ימשיכו להשתנות ואנחנו יכולים להאמין שיהיה מחר ומה שהוא יהיה זה אחלה.

לפי הרגלי לסיים בציטוט

"אין אנו שואפים, חומדים, רוצים איזה דבר מתוך שאנו חושבים אותו לטוב אלא אנו חושבים איזה דבר לטוב מתוך שאנו מתאווים אליו."

כן במקום להקשיב למרצה המרחיבה דיבור יתר על המידה שלי למקרא נתפסה מחשבתי למילה שהיא אמרה ואין לי מושג באיזה הקשר, קוסמי. איזה מילה יפה וואו קוסמי מלשון קוסמוס (להבדיל אלף הבדלות מקוסקוס לא אותו דבר).  מה לי וקוסמי אני קוסמי?! הייתכן ?!

החלק שלי בקוסמוס הוא זרזיף קטן עד לאין שיעור, באמת כולנו בין אם זה אני אתם או כל כדור הארץ אנחנו הצופציק של הקומקום של הקוסמוס, יש שיאמרו שאנחנו טעות אנומליה סינגולרית- ייתכן שנגלה אחרת בעתיד (יעני עב"מים) אבל יש המון כוח בקטנות שלנו בגדלות של היקום. לא יודע מדוע ,אך הקירוב הלשוני העברית בין יקום לקיום הוא מעניין מאוד.  הקשר שבין קיום דברים הם כולם חלק מהיקום הרי גם ברור שהיקום יש לו קיום זה תכונה של יקום לא אם אין יקום אין קיום . טענה קבילה והולמת הלא כן?!

רק מעצם המחשבה על הקיום והיקום ישר מחשבותי החלו לפנות למחשבות מטאפיזיות!! כן מעבר לפיזיקה לשאול שאלה קיומית אודות מקומי ביקום והקיום יש של היקום ההצעה המדעית לימינו לתחילת היקום זה המפץ הגדול, מי שהוא אי פעם באמת הבין איך הגיעו לידיעה הזאת? כן אין זה סוד שהיקום מתפשט ומתרחב על הזמן,ולכן יש התחלה שממנו מתפשטים ונוצר האנרגיה לתנועה של היקום. אבל איך ידעו שיש אטום על דחוס שהוא מקור של כל הדברים( אנקדוטה-כל הדברים הוא ריבוא הדברים לפי הפילוסופיה סינית שמשמעו עשרת אלפים הדברים עבורם כל הדברים הקיימים- מצחיק )

מתוך שאלה זו נובע שצריך לקרוא את הספר של סטיבן הוקינג קיצור תולדות הזמן ונענה על השאלה של קיום היקום באופן ברור מעט יותר.

אבל כן חזרה למה שרציתי לומר ודעתי נסחפה לה למחוזות אחרים הכמיהה שלנו למטפיזיקה וקיומיות -אקסטנסיאליטיות היא דבר נורא טבעי לנו להבין את מקורנו, ייתכן שזהו ייצר טבעי לאדם לשאול אודות המקור הדברים. אין ספק שזו שאלה מרתקת, כמדוני שייצר זה בעבר הרחוק נענה ע"י הדת אלוהים יצר איזה מדהים מילה בת שש אותיות שהקונספט הזה או היישות הקיימת שינתה את חיינו מקדמת דנא, אך אין קיום האל הוא הנקודה אליה אני חותר , אלא היצריות שלנו להבנה של הקיום . יצר זה הוא בעל חלק משמעותי באדם , הרי שאלת שאלות היא הוצאה מהכוח אל הפועל במלוא עוזו. אזי שאלות ברמות הנשגבות ביותר הן במעמד מהותי בנפש האדם.

אני אציע עבורכם איזה תזה אודות היצר הזה, ואיפלו אעז לומר כמיהה שלנו להבנת רזי הקיום. יצר זה הוא יצר דתי אישי פנימי אוניברסלי , אין אני מחדש שום דבר גדולים וטובים ממני סברו כך לפני כמו פרופ' רון מרגולין , א.ד גורדון  ועוד . מה השלכות הבנת יצר קיומיות האדם כדת? למרות שנאת הדת הרווחת בחברה המודרנית הבא נסתכל בצורה מעט שונה על העמדה הדתית. הרי תראו איזה כוח יש לדת לסחוף אומות ליצור מהפכות, מתן כוחות נפש ע"י אמונה, מסגרת קהילתית, הקניית מענה רוחני אודות העצמי. מדוע שלא נשכיל ונבין הדתיותהנ"ל קיימת בכולנו ואינה מעבר לעולמנו ומטפיזית. הכוחות האדירי מימדים הנ"ל הם בהישג ידינו לשנות וליצור את עולמנו.

נסיים בציטוט רלוונטי שניתו להבינה במספר אופנים בעיני יש לה קשר ישיר לדיון האחרון

"יכול אדם להרחיב לדרך, אבל אין דרך מרחיבה אדם" -קון פו דז'ה -קונופוציוס

טוב הבא נתחיל את מלאכת היצירה, כתיבה הוצאה מן הכוח אל הפועל. מה ממשמעות הדבר ? איזה דבר? כל דבר ? עדיין לא ברור? גם לי לא, וכנראה שגם לא יהיה ברור. הבלוג הזה הינו הניסון נואש שלי ללמוד לכתוב, ואתם הקורבן הלא באמת קיים שיהיה נתון להתעלולת המילולית חסרת הפשר ומובן שלי. הבוקר קמתי לעצמי בא לי פרוייקט  חדש שייטיב עמי. והבלוג הינו הבמה אם תרצו הפלטפורמה (בלי שום קשר לעמותת אם תרצו-אני לא בקטע של פאשיזם) באמת להפרות את המחשבה – תודו גם אתם חשבתם כרגע על מחשבות משתגלים .

ציינת קודם לכן את הביטוי מהכוח אל הפועל, אני לשניה ארצה להרחיב את הדיבור אודות הכוח הפועל הנ"ל.  בואו לרגע ננסה לתת מובן ולהגדיר את המילה כוח. מספר אפשרויות להבנת המילה באופן שמעט יפקח את עיני

1. האנרגיה הגופנית או הנפשית של מישהו. היכולת לעשות מאמץ גופני או נפשי; היכולת להשקיע מאמץ בפעולה או בעשייה מסוימת; יכולת עמידה בקשיים.

2. מאמץ גופני המופעל כדי להתגבר על התנגדות.

3. היכולת או האפשרות לפעול ולשנות דברים.

4. עוצמת ההשפעה של משהו (לא חומרי); העובדה שהוא בעל השפעה חזקה או כופה את עצמו בעוצמה; בכוח משהו הודות להשפעתו, באמצעות עוצמת ההשפעה שלו.

מתוך ההגדרות הללו (שנלקחו מאתר רב מילים-גאונות לשמה מי שלא מכיר שווה), מה נובע מה המשותף לכולם האם פירושם זהה? אני סובר שלא, לטעמי ההגדרה השלישית היא המתאימה ביותר, אין ביכולתי או מסמכותי לומר מה נכון יותר ואין לי את היומרה לכך. היכולת או האפשרות לפעול ולשנות דברים נשמע אחלה הלא כן?! מה מקור היכולת הזו? האם היכולת הזאת היא פיזית גרידא ? לא יתכן שיכולת הזאת הינה פיזית בלבד,הרי מקור הפעולה הפיזית נובע מחשיבה בין אם היא מודעת או לא. דהיינו היכולת-כוח מקורו במחשבה. יופי הצגתיטיעון לא ממש משכנע של דבר שאנו יודעים הכוח הפיזי מקורו במחשבה, ואולי ניתן להסיק המחשבה- ידע זה כוח שנאמר "אמרו את זה קודם לפני זה לא משנה" (אם זה מתנגן עם השיר בראש זה יותר שווה). טוב נו אז מה אני כבר מנסה לומר אותה היכולת הכוח שלנו הוא היצירה וכאן נסגר מעגל.

איזה מעגל? היצירה היכולת הזאת מוצאת את דרכה אל הממשות מתוך הגיגי המופשטים. המחשבות הלו לא שהם פחות קיימים אם הם רק אצלי בשכל, אך האמיתיות של הדבר כל דבר משתנה כאשר אין לו אחיזה במציאות. הבא נבדוק את הטענה שכרגע אמרתי ואם יש בה שמץ של התאמה למציאות או שאני פשוט מזבל את השכל( דבר שמאוד יתכן). נקח למשל אהבה רגש מופלא ונהדר הדבר הכי שווה הסביבה , האהבה מקורה במחשבה  ובגוף האם זה מספיק עבור אמיתות שלה  היא קיים בראש אבל האם היא אמיתית וממשית. כל עוד אין אני מוציא את הכוח היצרי האדיר מימדים הנ"ל ומביא אותו לידי ביטוי באופן ממשי של דיבור או או מעשה אין הוא מלא. כך הדבר הוא לגבי ההכתיבה המחשבות-ההגיגים שלי אכן מוחמצים עבורי מבחינת ממשותם, ולכן אני החלטתי לפתוח את הבלוג הזה בשאיפה שמתוך המחשבה היכולת אני אבין מה זו היכולת הזו ולמה היא צריכה לצאת אל הפועל.

למעשה זהו הסיפתח של הבלוג, אופי הפוסט הוא מעיין הקדמה ומתאר לפוסטים הבאים, שאני אחקור תחומים שונים במחשבה האנושית על שלל גוניה וכיצד הם נוגעים לי בשאיפה שיגעו באחרים, בעודי כותב אני מרגיש שאני אצטרך להביא מעצמי ולהתחייב לבלוג אבל זה בא בטוב. נסיים עם אמרה אהובה עליי מאוד :